איך הופכים את הכאב של הלחימה בסג'עייה לפסקול חיים מרגש? אביחי הולנדר, לוחם ביחידת אגוז לשעבר ויוצר מוכשר, פותח את הלב בשיחה חשופה על המעבר החד מהקרב לבמה, על "אור בשיגעון" שנולד מתוך החושך, ועל איך ממשיכים לחיות כשהראש עוד בשדה הקרב.

פרק שהוא רגע אחד צחוק שחור של לוחמים ורגע שני וידוי חשוף על הנפש. אל תפספסו.

00:00  - הלוחם שהפך לזמר
00:25  - שיטת הפיקוד: "כפרה עליך"
01:20  - מה נשאר ממך אחרי הצבא?
02:05  - "ארדוף אויבי" בתוך האזרחות
03:37  - הסוויץ': מנשק לגיטרה
05:07  - למה צרחתי על המוקדנית?
07:22  - הפקודה להישאר כשהאינסטינקט צועק לברוח
08:42  - "פתאום קלטתי שאני חי"
10:30  - לחיות כאילו "מחר מתים"
12:32  - החיבור בין החרב לשיר
14:34  - ביצוע חי: "בלתי מנוצח"
17:19  - השיר שכתבתי לעצמי ולבן שלי
20:23  - "למה אבא לא נרגע?" (התשובה)
22:08  - "אל תיתן לרוח ליפול": רגע השבר בסג'עייה
25:15  - ביצוע חי: "אור בשיגעון"
29:02  - רגע אור בשיגעון: סיפור הקרב של המנחים
32:02  - "הייתי לבד תחת אש": הצד השני של הסיפור
34:10  - "תאר לי את היבשה": ההשראה מאחורי השיר
35:55  - מילים לסיום